סריגה ב"זרה"

סריגים, בעיקר צעיפים וכפפות, הם חלק אופייני בתלבושות הסדרה "זרה" כבר מהעונה הראשונה. ברגע שמעצבת התלבושות של הסדרה, טרי דרסבך, הגיעה לסקוטלנד, היא הבינה את חשיבותם של פריטי הצמר המחממים במזג האוויר הקר והרטוב, בעיקר בסצינות המצולמות באוויר החופשי ובגשם, כדי שהכוכבת שלה לא תקפא מקור.

כמו שאר תלבושות הסדרה, גם הסריגים הפכו ללהיט תוך זמן קצר. חובבות רבות ברחבי העולם העתיקו אותם, אם בצורה מדויקת או כהשראה בלבד. יש פורומים ואתרים המוקדשים לסריגים של אאוטלנדר, עם הוראות סריגה ופריטים לרכישה, ויצא אפילו ספר רשמי בנושא.

אמנם אין סימוכין היסטוריים לקיומם של פריטים סרוגים כאלה בדיוק במאה ה-18, אבל הסריגה היתה נוכחת בהחלט בתרבות הסקוטית עתירת הכבשים במשך מאות שנים. כיום סריגה נחשבת במקומות רבים למלאכה נשית, אבל בעבר וגם בהווה לא מעט גברים אחזו ואוחזים במסרגות. בקטע מתוך "תופי הסתיו", הספר הרביעי בסדרת "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון, מספרת קלייר שהיא ממש לא מצטיינת בסריגה, בניגוד לג'יימי, שלמד את האמנות בילדותו:

ג'יימי היה נדהם ומשועשע גם יחד כשגילה שאני לא יודעת לסרוג… "כדאי שתלמדי, כן?"

ג'יימי פלט קול נחירה קצר ולקח מסרגה וכדור צמר. "זה לא קשה במיוחד, ססנאך. תראי – ככה מעלים עיניים." הוא משך את חוט הצמר דרך אגרופו הסגור ויצר לולאה סביב האגודל, העלה אותה למסרגה, ובתנועות מהירות ויעילות הוסיף שורה ארוכה של עיניים תוך שניות. ואז העביר לי את המסרגה השנייה וכדור צמר נוסף. "הנה – נסי בעצמך."

הבטתי בו בתדהמה גמורה. "אתה יודע לסרוג?"

ברור מאליו," הוא אמר והביט בי בפליאה. "אני יודע לקרקש במסרגות מגיל שבע. לא מלמדים ילדים שום דבר בתקופה שלך?""

(תרגום חופשי שלי)

קלייר מתעטפת בצעיפים ושרוולונים בגזרות שונות, בצבעי אדמה תואמים לבגדי הצמר או בגוונים של כחול ואפור. כאשר הייתי בכנס שהוקדש לאאוטלנדר באוניברסיטת גלזגו פגשתי שם את אלין הומבורג, שהגיעה בתלבושת מלאה שהכינה לעצמה בתפירה וסריגה, והרצתה כך על זהויות של חובבים בכנסים המוקדשים ליצירות מדיה.

חברתי צביה לוין ריפקינד סרגה לי במתנה צעיף בדוגמה כמו של קלייר, בכחול-לבן. עוד על סריגה אפשר לראות בפוסט "גברים סורגים".