התלבושת ההיסטורית שלי

בהשראת הסדרה "זרה" הכנתי לי תלבושת של אישה מן המאה ה-18, כולל כל השכבות והאביזרים הדרושים, שאולי היו מאפשרים לי לשרוד מסע בזמן.

הדמות שאני "מגלמת" היא מטרוניתה כפרית סקוטית בת המאה ה-18. כששאלו אותי עליה עניתי כך:
יש לנו שטח אדמה עם כמה כרי מרעה ושדות פוריים, וחיות משק. את רוב העבודות הקשות עושים המשרתים והמשרתות שגרים איתנו, אבל אני בהחלט משתתפת בעול בתקופות העומס. אני מפקחת על הנעשה במטבח ויש לי חיבה מיוחדת לאפיה, בעיקר לקראת החגים. אבל בשעות הערב אני יכולה לנוח ולעסוק במלאכות יד כרצוני, למשל לרקום או לתפור את הכובע המהודר שאיתו אלך לכנסיה.

השתמשתי בחסכנות בחומרים שהיו בבית – רק בד המשבצות נקנה חדש. החצאית הכחולה עשויה מסדין ישן, התחתונית מבד אחר שהיה לי, וגם שאר החלקים משאריות. הכנתי את התלבושת לפי גזרה של חברת מקולז בהשראת התלבושות של סדרת הטלוויזיה אאוטלנדר, אבל עם מידע והנחיות נוספות מתוך הספר של American Duchess, שהוא מדויק יותר היסטורית.

התלבושת כוללת: ריפוד ישבן, חצאית תחתונית, חצאית חיצונית, כיס פנימי נפרד, חלק עליון עם לבבית וכובע. לבשתי כמובן גם כותונת כותנה, שקניתי פעם בחנות של אביזרים בהשראה היסטורית. תפרתי את הרוב במכונת תפירה, פרט למקומות שנאלצתי בלית ברירה לתפור ביד – בעיקר חורי השרוכים בחלק העליון והמכפלה של הכובע. זה אולי לא תהליך מדויק היסטורית, כי מכונת התפירה הומצאה רק מאה שנה לאחר מכן, אבל הוא בהחלט חסך זמן.

פריט אחד בתלבושת לא הכנתי בעצמי, אלא קיבלתי כמתנה נהדרת מחברתי עינב יצחק, וכתבתי עליו בפירוט כאן. המחוך כמובן הכרחי ליצירת הצללית הנכונה של התלבושת. השרוכים במחוך וגם בבגד שמעליו מושחלים בצורה סלילית, ולא בשריכה מוצלבת, כפי שמקובל בנעליים. השיטה הזאת מאפשרת התאמה נוחה של רוחב הפתח בבגד.

אביזר נוסף שנהניתי להכין איננו מוכר ממקורות היסטוריים, והוא ערכה ניידת לתה, כי הרגשתי שהוא הכרחי.

והנה אני בתלבושת המלאה בכנס אייקון 2018, בחברת הסופרות המבקרות אלן קושנר (מימיני) ודליה שרמן (משמאלי), שהן חובבות תלבושות היסטוריות בעצמן. צילמה: גילי בר-הלל בדוכן הוצאת עוץ.