כיס בסגנון המאה ה-18

אחרי שהכנתי לי תלבושת בסגנון המאה ה-18 עם ערכת תה (ולפני שקיבלתי מחוך היסטורי הולם), תפרתי ורקמתי כיס תואם. היה כיף לבחור את הצבעים לרקמה ולהתרגל לתפרים השונים. הרשיתי לעצמי לתפור במכונה את רוב התפרים של מבנה הכיס, ולהשקיע עבודת יד רק בעיטור. זה כיס בגודל בינוני: אפשר להכניס אליו מפתחות, ערכת תפירה ואפילו טלפון, אבל הוא לא מתחרה בכיסי הענק של התקופה, שיכולים היו להכיל צידה לדרך ואפילו טלסקופ קטן.

בימים עברו היו הכיסים בבגדי נשים פריט לבוש נפרד, ובעל חשיבות רבה. לנשים רבות היו הכיסים המרחב הפרטי היחידי שעמד לרשותן, מקום מסתור לחפציהן החשובים ביותר. הכיסים הללו נחגרו על המותניים, מתחת לשכבות הבגדים החיצוניות, אבל מעל למחוך. הגישה אליהם הייתה דרך פתחים ייעודיים בצדי החצאית. כיוון שהבגדים ממילא היו רחבים באזור הירכיים, על פי צו האופנה, לא הייתה שום בעייה שהכיסים יהיו גדולים ונוחים.

אם הכיסים היו מוסתרים בתוך שכבות הבגדים, מדוע קישטו אותם? פעמים רבות חשוב לנו שגם בגד תחתון יהיה יפה. בנוסף, כיס הוא פרויקט יצירה בקנה מידה נוח – אפשר להכין מתנה לחברה או להשקיע בו כדרך להפגין את יכולתך בתפירה וברקמה. עניין נוסף הוא הטיית הישרדות – מן הסתם הכיסים שנשארו עד ימינו הם אלה שהייתה סיבה לשמור עליהם כי השקיעו בהם עבודה או חומרים יקרים. הפשוטים יותר לא שרדו ברובם. בספר "הכיס" יש תמונות של כיסים מהודרים להפליא, וגם של כיסים פשוטים מאוד, מוכתמים ומוטלאים.

בציור הסאטירי של ג'ון קולט מחצייה השני של המאה ה-18 נראית אשת החברה הגבוהה בבגדיה התחתונים, כשהיא כבר חגורה בכיס מלא וגדוש. ספרן של ברברה בורמן ואריאן פנטו גדוש פרטי-פרטים על ההיסטוריה של הכיסים הנפרדים, כולל שפע תמונות של פריטים שהשתמרו עד ימינו.

ראיון בשני חלקים בפודקאסט Dressed על הספר "הכיס":

ברנדט באנר מכינה כיס בסגנון המאה ה-18, עם רקמה הולמת לשנת 2020:

בעבר כתבתי על ההיבטים הפוליטיים של כיסים בבגדי נשים, והבאתי הדרכות להוספת כיסים לבגדים מודרניים קיימים בפוסט הזה.