פוסט אורח מאת חברי, המתרגם תומר בן אהרון, על מונחי לבוש בספר "קרנפורד" מאת אליזבת גאסקל בתרגומו:
ראשית, ציטוט חביב במיוחד מהספר, המתאר את מה שנשות קרנפורד (לא ממש) חושבות על אופנה:
"לבושן חף מאופנות, וכפי שהן עצמן אומרות, 'איזו חשיבות יש לאופן שבו אנו מתלבשות כאן בקרנפורד, ממילא כולן מכירות אותנו.' וכאשר הן נוסעות למקום אחר, הנימוק שלהן משכנע בה במידה: 'איזו חשיבות יש לאופן שבו אנו מתלבשות כאן, ממילא לא מכירים אותנו.'"
סוגיית שמות הבגדים ב"קרנפורד" היא דוגמה מצוינת לבעיית תרגום קלאסית: מחסור בשדה סמנטי נתון בשפת היעד. ובמילים פשוטות, הספר מלא במונחי אופנה מיושנים שאין להם מקבילות מובהקות בעברית. מדוע זה בעייתי? עלילת הספר מתרחשת באנגליה של אמצע המאה התשע-עשרה, ועוסקת באורחות חייהן של חבורת אריסטוקרטיות מזדקנות. אליזבת גאסקל משתמשת בבגדים שהן לובשות כדי לאפיין אותן ביחס לסביבתן המשתנה במהירות ולהראות כיצד הן נותרות מאחור. המחסור הקיים בעברית בתחום זה, אילץ אותי ואת העורכת דניס בן-דור לחשוב על פתרונות שונים בכל מקרה.
הנה לדוגמה: "תושבות קרנפורד הקפידו לסיים את היום בשעה מוקדמת, ומדי ערב טופפו הביתה על קבקבי עץ מוגבהים". בהערת שוליים הוספנו: "קבקבים שנועלים על הנעליים כדי שלא יתלכלכו בבוץ." התרגום שופע הערות שוליים תרבותיות-חברתיות מהסוג הזה. כמעט אין מנוס מכך בספר שבו כל תיאור הוא אפיון מובהק של תקופה ומקום שאינם מוכרים לנו. הקבקבים המדוברים מסמנים את נשות קרנפורד כנשות חברה גבוהה בעיני עצמן שלא יעזו ללכלך את רגליהן, ולמען מטרה ראויה זו יקריבו אף את נוחותן. כשאני קורא את הטקסט כעת, אני חושב שאולי, במקום לכתוב הערת שוליים, היה אפשר להנהיר, קרי לשלב בטקסט עצמו הסבר שייראה כאילו נכתב על-ידי הסופרת עצמה. הבעיה בהסברים הללו היא שהם עלולים בקלות להפוך את הטקסט למשהו מסורבל, ובתרגום חשוב להיאבק בסרבולים מהסוג הזה.

הנה דוגמה נוספת בהקשר זה – המילה Calash. פירושה מין כיסוי דמוי אקורדיון שמתלבש מעל כובע הבד, ה-bonnet, ומגן עליו ועל החובשת מפני פגעי מזג האוויר. "מין כיסוי דמוי אקורדיון" הוא תיאור מסורבל למדי להוסיף לתרגום, אך למרבה המזל, כאן עשתה לנו הסופרת חיים קלים, כיוון שהיא מסבירה בעצמה את אופי הפריט: "שלוש או ארבע גברות במצנפות קאלאש לראשן נפגשו מול דלתה של מיס ברקר ביום אביבי, בתקופה שבה הלכו הימים ונעשו מוארים וארוכים יותר. האם אתם יודעים מהו
קאלאש? זהו כיסוי הנחבש מעל הכובע ומזכיר במידת־מה את הכיסויים שהותקנו על כרכרות ישנות." כך יכולנו להשאיר את המילה כפי שהיא, וההסבר ההומוריסטי של גאסקל הופך אותה למונח שניתן להשתמש בו בתרגום. אגב, אפשר להניח שהסופרת הוסיפה את ההסבר הזה (הפונה כביכול לקוראת בת התקופה) כיוון שכך ברור שהקאלאש הוא תופעה קרנפורדית שלא רואים עוד בחברה הוויקטוריאנית המתחדשת.


מקרה בעייתי יותר הוא זה: מיס פול עונדת סיכות רבות על כל בגדיה, ואחת מהן מעטרת את the point of her stomacher. מהי אותה "בטנית"? זהו בד בצורת משולש הפוך המכסה את הבגד מהמחוך עד המותניים, והופעתה של סיכה בקודקוד התחתון של בטנית זו אמורה להגחיך את את ניסיונות ההתקשטות של הגברת. כאן בחרנו בפתרון של הנהרה, מתוך מחשבה ש"בטנית" או פתרונות מסוג זה, ללא כל הסבר, לא יבהירו דבר לקוראים בעברית. כך זה נראה: "והייתה אפילו [סיכה] אחת בקודקוד התחתון של המחוך החיצוני." קיווינו שהמונח "מחוך חיצוני" יצליח לצייר תמונה ברורה יחסית של העניין (הרי צורתו המשולשת של מחוך מוכרת לקוראים בעברית פחות או יותר) בלי שניאלץ לגלוש לניסוח טכני פתלתל.
יצירה ספרותית אינה שיעור בהיסטוריה של הלבוש – תיאורי הלבוש אמורים לשרת מטרה ספרותית. ואם התוצאה היא תיאור טכני מסורבל, חטאנו למטרה (ברוב המקרים). לכן הקו הכללי שלנו היה לנסות להבהיר את הרעיונות החברתיים והזהותיים שמסתתרים מאחורי הבגדים בלי לפגוע בחוויית הקריאה. הערות השוליים הרבות המופיעות בטקסט נועדו להוסיף את הרובד ההיסטורי, המדויק יותר, המובן מאליו לקוראות ולקוראים שנהנו מיצירתה של גאסקל בזמן אמת.
לסיום, אני רוצה להודות לענבל שגיב-נקדימון, אבירת הלבוש ההיסטורי, וליעל כהנא-שדמי, אבירת אופנה בזכות עצמה, על שענו לשאלות הביגוד שלי פעמים רבות במהלך עבודת התרגום.
קריאה מהנה!
תומר
קרנפורד / אליזבת גאסקל
עריכת תרגום: דניס הרן בן-דור
עיצוב עטיפה: מירב רוט
מאיירת עטיפה (כולל רישומי פנים העטיפה): שרית עברני
עיצוב לוגו סדרת חוצפנית: ענבל ראובן
סדר: יהודית שטרנברג
עורכים אחראים: הילית חמו-מאיר ואוריאל קון