נושא: אאוטלנדר

כולנו מכירים את הרגע שבו קוראים כתבה בעיתון על נושא שבו אנחנו בקיאים, ומבחינים מיד בהמוני אי דיוקים, פספוסים ועיוותים. ובכן, אני כאן עם הדוגמה

בהשראת הסדרה "זרה" הכנתי לי תלבושת של אישה מן המאה ה-18, כולל כל השכבות והאביזרים הדרושים, שאולי היו מאפשרים לי לשרוד מסע בזמן. הדמות שאני

סריגים, בעיקר צעיפים וכפפות, הם חלק אופייני בתלבושות הסדרה "זרה" כבר מהעונה הראשונה. ברגע שמעצבת התלבושות של הסדרה, טרי דרסבך, הגיעה לסקוטלנד, היא הבינה את

אתם בטח שואלים את עצמכם איך הגעתי למצב הזה. מה עושה מתרגמת עם חרב באולם קשתות סקוטי, מוקפת אנשי רמות בקילטים? קודם כל חשוב לי

אני מרכיבה משקפיים מגיל שמונה ויצא לי לחשוב לא מעט איך היו נראים חיי בלעדיהם. מה הייתי עושה אילו לא הייתי יכולה להסתמך על ראייה

לקראת העונה השלישית של הסדרה "זרה" התייחסה מעצבת התלבושות טרי דרסבך לאחד הצילומים שהתפרסמו – ובהם קלייר לבושה חולצה לבנה וחצאית תכולה. לכאורה מה שקלייר

במוסף "ספרים" של "ישראל היום" פורסם מאמר שלי על אי-דיוקים בסדרות וסרטים תקופתיים. אני מצרפת כאן צילום של הדף, ובקישור אפשר לקרוא את הטקסט במלואו.

לפני עשר שנים התחיל השידור של סדרת הטלוויזיה "זרה", המבוססת על ספרי "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון. נשביתי בקסמה תוך חצי דקה של שיר הפתיחה על

באיחור קליל של עשור גיליתי את ההשראה לאחד הבגדים של קלייר מ"זרה" שעורר בי ספקנות לאורך השנים. המותנייה המוצלבת לא אופיינית ללבוש של המאה ה-18.