כולנו מכירים את הרגע שבו קוראים כתבה בעיתון על נושא שבו אנחנו בקיאים, ומבחינים מיד בהמוני אי דיוקים, פספוסים ועיוותים. ובכן, אני כאן עם הדוגמה ההפוכה בדיוק. עודני קוראת להנאתי הרבה את "הרשת הספרותית" מאת נועה מנהיים, הגעתי לפרק 21: "על וולטר סקוט, חצאיות משובצות ותחיית הלאומיות". זה נושא שאני בהחלט מחשיבה את עצמי מבינה בו, ואפילו אתן בקרוב הרצאה שנוגעת לו (פרטים והרשמה כאן). והנה בכל פסקה, כמעט בכל משפט, מתעורר בי הצורך להכריז "נכון! היא צודקת!" ובנוסף, היא גם ניסחה את הדברים באופן המדויק והשנון ביותר. הו, הקנאה!
הפרק נפתח בסצינת הורדת דגל בריטניה הגדולה מן התורן בהונג קונג ב-1997: "השמש אולי שקעה על האימפריה הבריטית, אבל הירח הלבנבן שזרח מתחת לחצאיתו של החייל האמיץ הכה בסנוורים את נכבדי האומות". שכן מסורת היא ברמות סקוטלנד שלא ללבוש דבר מתחת לקילט. ומתברר שביחידות הצבא של הסקוטים היו החיילים מתייצבים למסדר מעל מראה, כדי לוודא תיקניות. העובדה החשובה הזאת הזכירה לי קטע באחרית הדבר של "האפיפיורית יוהנה" בתרגומי, שבה מתואר כיסא עם חור במרכזו, ששימש חלק מטקס הכתרת האפיפיורים אחרי התקרית הלא-נעימה עם יוהנה; מפתחות סן פייטרו היו נמסרים להם רק אחרי שבוחן רם מעלה היה בודק ומאשר שהאפיפיור החדש אכן מצויד בכל האיברים הדרושים לכהונה הרמה. ואז מוזכר גדוד "המשמר השחור", שאת המחזה עליו למדתי בקורס לספרות סקוטית באוניברסיטת אדינבורו לפני כמה שנים, והבנתי טוב יותר את האובססיה הצבאית הבולטת בכל סיור בטירת אדינבורו, עתירת הפרפרנליה המיליטנטית.
הטקסט ממשיך ועוסק במשבצות הטרטן בכלל ובקילט הגדול בפרט, כולל האיסור שקבעו הבריטים על לבישתם בעקבות תבוסתם של המורדים מן הרמות בקרב קולודן. והרי נסעתי במיוחד לתערוכת הטרטן הנהדרת שהייתה בשלוחת מוזיאון ויקטוריה ואלברט בדאנדי כדי לרדת לעומקה של כל משבצת. ככתוב "זה היה בגד רב תכליתי – היה אפשר לרוץ איתו אחרי הפרות של השכן, לקפוץ איתו מעל גדרות האבן הנמוכות שהפרידו בין החלקה שלך לזו של שכנך שממנו גנבת את הפרות, ולהתכסות בו כששכבת בין שיחי האברש והסתתרת בזמן שחיפשו אחרי הפרות הנעלמות." אם זה לא תקציר של מעלליו של ג'יימי לפני הפרק הראשון של "נוכרייה", אני צנצנת מלחי הרחה!
הלאה לג'יימס מקפירסון, בעל התרגום הפיקטיבי "אוסיאן", שהכרתי בלימודי התואר הראשון אצל פרופ' גדעון טורי וכתבתי עליו בהרחבה לפני כמה שנים, אחרי ביקור בתערוכה במוזיאון אדינבורו שכותרתה ההולמת הייתה "פראית ואצילית" והקדשתי בה שעות להתפעמות ממחלצות משובצות רבות, כולל דגמים מקוריים מחגיגות ביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי, בהפקתו המרשימה של וולטר סקוט, גיבור הפרק. ופרטים נוספים שהתקשרו ישירות למוצגים מוזיאוניים נוספים שביקרתי וצילמתי והתפעלתי מהם, ביניהם גודש הטרטנים בחייה של המלכה ויקטוריה, והייחוסים המלאכותיים של דוגמאות משובצות מסוימות לשבטים ולמשפחות, בניגוד לכל אמת היסטורית שקדמה למאה ה-19.
בכל אופן, אני מתחילה להרגיש כמו הבחור ההוא בדייט שאומר "טוב, מספיק להתמקד בי, תגידי – מה את חושבת עלי." אבל אולי זה לא נורא כל כך, כי ספר שלא רק מלמד, אלא גם מזכיר לנו את מה שכבר ידענו ואהבנו, זה כבר הישג מיוחד. אז מה שרציתי לומר הוא ש"הרשת הספרותית" הוא ספר נפלא, מלא ידע ושנינות, עם איורים מקסימים של עפרה עמית, ואני ממליצה עליו בחום. יש בו עוד יותר מעשרים פרקים נוספים על סופרים אחרים וכל מה שנמצא סביבם.
