מסכנים שכאלה

פסטיבל ונציה 2023 העניק את פרס "אריה הזהב" לסרטם של אמה סטון (משחק והפקה) ויורגוס לנתימוס (בימוי). הסרט זכה לשבחים נלהבים, כמו גם לתגובות זעזוע מסצינות בוטות. זהו עיבוד לספרו של אלסדייר גריי, שהיה כלול בקורס בספרות סקוטית שעשיתי לפני כמה שנים באדינבורו, ואני מניחה שאין עוד רבים בארץ שקראו אותו פרט לי, ולאלה שקיבלו ממני המלצה עליו.

גריי (1934-2019) היה סופר, פובליציסט, מתרגם, מחזאי ואמן, ויצירותיו משלבות טקסט ואלמנטים ויזואליים בסגנון ייחודי. הוא אהוד מאוד בסקוטלנד וספרו "Lanark" נחשב ציון דרך בתרבות המקומית.

כך כתבתי על "Poor Things" אז: אחד הספרים המיוחדים שקראתי, אני ממליצה בחום, בעיקר לחובבי המאה ה-19 בכלל ואווירת ויקטוריאנה גותית בפרט. הספר, שיצא לאור בשנת 1992, מתעתע ומשחק בקוראים. כבר בפסקה הראשונה של ההקדמה אומר לנו הסופר ה”רשמי” אלסדייר גריי אמירה מופרכת. בהמשך תתהפך התפיסה שלנו לגביה, יותר מפעם אחת, עד שנגיע לפסקה האחרונה של הספר ונשאר תמהים.

חלק הארי של הספר מסופר מפיו של ארצ’יבלד מקקנדלס, רופא סקוטי, בן לאיכרה ענייה. במסגרת לימודי הרפואה הוא פוגש את גודווין בקסטר, בנו הלא-חוקי של רופא גאון, חריג מנודה בעל תכונות מיוחדות. בקסטר זה למד מאביו את סוד החייאת המתים ועיקר הסיפור עוסק בחייה של האישה שהוא ברא: בלה, יצור פרנקנשטייני המורכב מגופה של אישה שהתאבדה וממוחה של התינוקת שחילץ מרחמה. בלה מתבגרת בקצב מואץ, חופשייה מהמגבלות החברתיות המקובלות.
ארצ’י מתאהב בבלה, היפהפיה הילדותית והמבריקה. הרבה מהספר שכתב בשלהי חייהם המשותפים מצטט ארוכות מתוך מכתבים שהיא כתבה ליוצרהּ האהוב (באמת? ואולי לא?). בסוף החלק הזה מובא מכתב תגובה של אותה בלה, שהייתה לדוקטור ויקטוריה, והיא סותרת חלק גדול מדבריו. ולסגירת המעגל מחזיר אותנו הסופר גריי לפרשנות עובדתית-לכאורה שכתב בעצמו.
הקריאה בספר מהנה, מסקרנת. מרדף אינסופי אחרי רפרנסים, אזכורים של יצירות אחרות באופן מפורש או מובלע, ציטוטים ישירים או עקיפים. בלה מסתובבת בעולם בגוף של ליידי אנגליה, על היחס שזהות כזאת גוררת מהסביבה. אבל הגישה שלה לעולם רעננה, חפה מהמוסכמות של זמנה. היא סקרנית כמו ילדה קטנה ומינית כמו אישה בשלה. היא מנהלת דיונים פילוסופיים בניחוח מרקסיסטי עד קולוניאליסטי, בוכה למראה ילדים עניים, מתנה אהבים כרצונה ובהמשך מתקנת את העולם כמיטב יכולתה. מסביבה מופיעים ונעלמים שלל טיפוסים מנופחים, מגוחכים או נוגעים ללב.
קראתי בעניין רב, נשארתי עם תהיות שכנראה יגרמו לי לחזור לפחות לחלקים מהספר כדי להבין אותם טוב יותר בקריאה נוספת.

בהמשך לספר הזה קראתי את הסיפור הקצר המפורסם “פרחים לאלג’רנון” מאת דניאל קיז, בגלל נקודות הדמיון ביניהם, למשל התפתחות מהירה של אינטליגנציה. צ’רלי מתחיל כגבר מפגר, ניתוח משלש בהדרגה את רמת האייקיו שלו מ-68 עד לגאונות. האופן שבו הוא רואה את העולם מתפתח ככל שהבנתו משתנה. כמו בלה, הוא אדם מוסרי, כשהוא חושב על זה, ומתקשה להבין את האנשים שמתעללים בחלשים.
הדמויות החיוביות היחידות בסיפור הן נשים: המורה שמעריכה אותו על מוטיבציה ומאמצים לכל אורך הדרך ופותחת לו חלונות לעולם הידע. היא ממשיכה לחבב אותו ונותנת לו כסף גם כשהוא מידרדר בחזרה (בין השאר מתוך אשמה). גם בעלת הבית שלו די חיובית, וגם העובדת היחידה במפעל שהתנגדה לסילוקו כשהיה חכם, ועמדה נגד דעת הרוב. אבל היא משווה אותו לחווה שאכלה מהתפוח ועכשיו בגלל מעשיה בני האדם נאלצים לסבול ולמות. יש לה עקרונות מוסר, אבל היא לא בהכרח בעד חוכמה והשכלה. להבדיל מבלה, צ’רלי מחכים ואך כך מידרדר. בדומה לה הוא מקדיש תשומת לב למוסריות ורוצה לשפר את העולם.

מצאתי כמה פוסטרים של הסרט, המעידים על היבטים יחודיים שלו. אני מבינה שהעיצוב מלא דמיון, עם אלמנטים בסגנון סטימפאנק.

כתבות על הסרט והטריילר שלו:

סקירה באתר "עין הדג"

https://collider.com/poor-things-release-date-cast-plot-yorgos-lanthimos-frankenstein-movie/
https://www.vulture.com/article/emma-stone-in-poor-things-yorgos-lanthimos.html
https://variety.com/2023/film/news/poor-things-trailer-emma-stone-willem-dafoe-1235608903/

בקטעים הבאים אלסדייר גריי מקריא מתוך ספרו ומספר עליו: