"המטבח האנגלי של מיס אלייזה" מאת אנבל אבס הוא רומן היסטורי עדין ופיוטי, המסופר בשני קולות (קראתי את ספר האודיו, קיים תרגום לעברית של קטיה בנוביץ' בהוצאת תכלת). בשנת 1837 אלייזה אקטון נאלצת לזנוח את חלומה להיות משוררת וסופרת. אביה יורד מנכסיו והיא מקבלת הצעה לכתוב דווקא ספר בישול. בהתחלה היא מתקוממת על הדרתה לתחום העיסוק הנשי הנחות, אבל מרגע שהיא נכנסת למטבח היא מתאהבת בטעמים, בריחות ובהנאות החושים והנפש שהיא מוצאת במזון. אלייזה מצרפת אליה כמשרתת את אן הצעירה, שגדלה אצל אב נכה ואם חולה, והשותפות יוצאת הדופן מאפשרת לשתיהן לצמוח ולפרוח.
אהבתי את התיאורים המפורטים בספר, את חיבוטי הנפש של שתי הנשים השונות שהוא מציג וההתמודדות שלהן עם קשיי החיים שלהן, כנשים במאה ה-19, על המגבלות שהיו בה על בנות ובני המעמדות השונים. אלייזה, הרווקה הזקנה, נתונה למרותה של אמה, החרדה מהידרדרותן הכלכלית והחברתית. היא מתעקשת לממש ולהביע את עצמה, אם בשירה ואם בבישול, ומרגע שעיניה נפקחות לראות את מצוקות העניים מתייסרת גם בגללן. היא מסתירה סוד כואב שלמעשה הפתיע אותי, כי חשבתי שיהיה בכיוון אחר ממה שמתגלה לקראת סוף הספר. אן מוצאת השראה בצדדים החיוביים של אלייזה ותורמת מחוכמתה למתכונים שלהן. שתיהן עוברות חוויות לא פשוטות ויוצרות ידידות מפתיעה.
עלילת הספר מבוססת על סיפור חייה האמיתי של אקטון, שאכן הייתה חלוצה בתחום ספרי הבישול וכתבה מתכונים מסודרים וברורים יותר מקודמיה, על סמך ניסויים מדוקדקים במטבח. ספרי הבישול שלה אכן הצליחו ונמכרו במהדורות רבות. כותבים שהגיעו אחריה חיקו את החידוש שלה – רשימת מצרכים למתכון. היו גם שפשוט העתיקו ממתכוניה, ביניהם גברת ביטון המפורסמת, שספרה העבה מונח על השולחן במרכז התמונה הבאה, שצילמתי בלונדון.
"בית סמבורן" מאפשר ביקור בבית ויקטוריאני משוחזר שבו גרה משפחתו של המאייר והצלם לינלי סמבורן. בקומה העליונה יש חדר לדוגמה של משרתת, ובו אפילו סינור מוכתם קלות. בחדר כזה הייתה יכולה לגור אן, משרתת המטבח מהספר. ואילו חדר ההסבה הגדוש רהיטי ופריטי נוי יכול היה לשמש את אלייזה ואת אמה.
אני ממליצה על הספר, העשוי בהחלט לעורר רעב בשל תיאורי המזון המפורטים, וגם על ביקור בבית סמבורן ובבית ליטון הסמוך אליו, ומעניין גם הוא.
