"המדריך לעלמה רודפת הממון", "המדריך לגבירה חובבת השערוריות" מאת סופי אירווין
תרגום: כנרת היגינס-דוידי, עריכת התרגום: נעה סמלסון
הוצאת הכורסא
אמת הידועה לכל היא שאני אוהבת רומנים היסטוריים בכלל וריג'נסי בפרט. הספרים של סופי אירווין מוצלחים ולא קלישאתיים, התרגום שלהם לעברית משובח ומענג והכריכות מדויקות תקופתית.
"המדריך לעלמה רודפת הממון", שאותו קראתי באנגלית בשנה שעברה, מתחיל במצב דומה לזה של "גאווה ודעה קדומה", עם חמש אחיות העלולות לאבד את כל רכושן. גיבורת הספר, קיטי, יוצאת למצוא חתן עשיר בעונת הנשפים הלונדונית כדי להציל את משפחתה. קיטי החכמה והמפוכחת נתקלת במכשול בדמות לורד רדקליף היהיר.
הספר השני בסדרה מתרחש באותה תקופה, אבל בלי קשר לדמויות הספר הראשון. התבנית שמתוכה יוצא "המדריך לגבירה חובבת השערוריות" הוא "השפעה" של ג'יין אוסטן. אלייזה הגיבורה בת עשרים ושבע, עשור אחרי שנאלצה לוותר על אהוב לבה במצוות משפחתה, והוא התגייס לצי בשברון לב. אבל אלייזה לא נשארה רווקה אלא התחתנה עם רוזן סאמרסט המבוגר והקר. עכשיו הוא הלך לעולמו ואחיינו חוזר מהים לרשת את התואר והרכוש. האם יוכלו לחדש את אהבתם כקדם, או שהזמן והכללים החברתיים ימשיכו למנוע מהם את האושר?
אמנם על הכריכה כתוב "קומדיה רומנטית", וחיבוטי האהבה של אלייזה נותנים שלד לסיפור, המתפתח למשולש אהבה כאשר היא מתוודעת גם ללורד מלווין המקסים. אבל למעשה המוקד של הספר הוא ההתפתחות של אלייזה מהנערה הצייתנית שהייתה לאישה עצמאית שמוכנה להסתכן במורת הרוח של אמה ושל החברה ולוותר על נכסים חומריים למען הגשמה עצמית.
למעשה, אלמנה בעלת רכוש היא הדמות הנשית החופשיה ביותר בעולם של המאה ה-19, ואנחנו מבינים זאת במקביל לאלייזה. יפה בעיני שהיא חווה את הכוח והיכולת שלה דרך אחווה עם דמויות נשיות אחרות, גם זאת בדומה לקיטי של המדריך האחר, שמלכתחילה לקחה על עצמה את האחריות לדאוג לבנות משפחתה.
בניגוד לספרים של טסה דר (בתרגומי), שני הספרים האלה מעודנים בתיאורים ומגיעים לכל היותר לנשיקה בין הדמויות. האמת היא שהייתה חסרה לי התייחסות להיבט הפיזי בחיי הנישואים של אלייזה לגבר שהיה מבוגר מספיק כדי להיות אביה. משפחתה וגם היא מציינים את האכזבה מכך שלא הצליחה להביא לעולם יורש, והיא מצרה על הקרירות והזלזול מצדו. אבל גם כשהיא גלויית לב עם חברתה הטובה היא לא דנה ביחסים הפיזיים ביניהם, לא מתייחסת לחוסר סיפוק או מייחסת את עקרותה לבעלה או למה שעשו או לא עשו.
אהבתי בספר את התיאורים של אלייזה כציירת, וגם את אלה של העיר באת', המוכרת מספריה של אוסטן וכאתר צילומים לסרטים וסדרות טלוויזיה (כולל ברידג'רטון). לפני כמה שנים ביקרתי בעיר, טיילתי ברחובות ובעיקר ביליתי שעות במוזיאון האופנה המשובח. אציין לשבח גם את תיאורי הבגדים בספר, שמייצגים יפה את מצבן הנפשי של הדמויות, עם שינויי צבעים רלוונטיים והקפדה על הבגדים הנכונים לכל שלב של תקופת האבל והעונה החברתית. פרטים על האופנה בתקופה אפשר לקרוא בפוסט הזה.
