אחד המיתוסים העיקשים בהיסטוריה של האופנה הוא הטענה שנשים בתקופת הריג'נסי נהגו להרטיב את שמלותיהן כדי לחשוף את גזרתן באופנה שרווחה אז, עד כדי כך שהיו לוקות בבריאותן וחולות ב"קדחת המוסלין". בתחילת המאה ה-19, סביב מלחמות נפוליאון, התבססה אופנה שחרגה מהמקובל בדורות הקודמים ובשנים הבאות – שמלות קלילות ובהירות מבד מוסלין עדין בגזרה ישרה בהשראת פסלים יוונים קלאסיים. גם השכבות התחתונות, ובכללן המחוך, היו קלות ורכות יותר מהמחוכים הקשיחים ושכבות החצאיות של החלק הקודם של המאה ה-18 והאופנה העתידית של אמצע המאה ה-19. התוצאה הייתה שצורתו הטבעית של הגוף התגלתה הרבה יותר. הסבר מפורט על אופנת הריג'נסי כתבתי בפוסט הזה, לרגל יציאתו לאור של הספר "איך להתחיל שערורייה" מאת טסה דר, בתרגומי.
איורים וקריקטורות הדגישו את ההבדלים בין אופנת העבר הקשיחה והסגורה לשמלות החדשות בסגנון "אמפייר". כותרת האיור מעל היא "יותר מדי" לעומת "מעט מדי". לאיור הבא ניתנה כותרת עם משחק מילים: The Year (1740) a Lady's Full Dress of Bombazeen – The Year (1808) Lady's Undress of Bum-be-seen. כלומר, בשנת 1740 הגברת לובשת בומבזין (סוג בד) ובשנת 1808 ישבנה מוצג לראווה.
האיורים הבאים מראים את השפעת הרוח מלפנים ומאחור על חשיפת הגזרה:
ואילו זה מתמקד בעיקר בגזרת החצאית, במעין רישום "מדעי" של הצללית האופנתית בסוף המאה ה-18
ג'יין אוסטן לא שלחה את גיבורות הרומנים שלה להרטיב את שמלותיהן בכוונה תחילה, אבל בהחלט הייתה מודעת לסכנות העלולות לנבוע משילוב של לבוש קל וגשם: ב"גאווה ודעה קדומה" ג'יין בנט חולה ונאלצת להישאר באחוזת נת'רפילד אחרי שהלכה לשם ברגל במזג אוויר הפכפך, וב"תבונה ורגישות" מריאן נופלת למשכב אחרי הליכה בעשב רטוב:
פרטים נוספים על הלבוש בתקופתה של אוסטן אפשר לקרוא במהדורה המוערת של "גאווה ודעה קדומה", המלווה גם באיורים מקסימים.
היסטוריוניות האופנה ברנדט באנר וד"ר הילארי דיווידסון יצאו לבדוק את אמינותו של מיתוס השמלה הרטובה, בעזרת הידע הנרחב של דיווידסון, שכתבה כבר כמה ספרים על האופנה בתקופתה של ג'יין אוסטן, והניסיון המעשי של באנר, שתפרה לעצמה מלתחה היסטורית עשירה. בסרטון המצורף הן מנסות שיטות שונות להרטבת השמלה, בטבילתה בדלי או בעזרת ספוג לח. הן בוחנות את ההשפעה כאשר שמלה כזאת נלבשת מעל השכבות התחתונות שהיו מקובלות ומגלות שלא רק שהתלבושת המתקבלת איננה שקופה, אלא שהעניין אינו מעשי כללי וכמובן איננו נוח.
כנראה שנצטרך להסתפק בחולצה לבנה רטובה צמודה ושקופה על גוו החסון של קולין פירת' בתפקיד מר דארסי ב"גאווה ודעה קדומה" ובסרט "ואלמונט".
