רוזי המסמררת

"רוזי המסמררת" (Rosie the Riveter) היא דמות המייצגת את הנשים שיצאו לעבוד במפעלים (בעיקר מפעלי תחמושת של בעלות הברית) בתקופת מלחמת העולם השנייה. הפועלות הללו לבשו בגדי עבודה נוחים, שונים מאוד מהנורמה לבגדי נשים בתקופתן. בדרך כלל מדובר היה באוברול, שכלל כמובן כיסים שימושיים. המטפחת על הראש נוספה מטעמי בטיחות , כדי למנוע משיער ארוך להיתפס במכונות הייצור. לצבע האדום היה יתרון כיוון שבלט על רקע הסביבה התעשייתית.

השיר שכתבו אוונס ולב בשנת 1942 התפרסם בביצוע של "ארבעת הנוודים", כפי שוודאי היו קוראים להם אז ברדיו. מילותיו מפארות את הצעירה, הטורחת על מלאכתה בקו הייצור ובכך תורמת לביטחון המולדת ושומרת על אהובה החייל.

הנה סרטון של השיר, שכולל תצלומים מהתקופה מאוסף ספריית הקונגרס:

דמותה של רוזי המניפה יד שרירית הפכה לאייקון שכיח בתרבות הפופולרית, ויש אליה התייחסויות רבות, למשל בציור של האמן טים אוקמורה, המרבה לצייר נשים שחורות עוצמתיות. כתבות שונות מביאות פרשנויות לדמות, למשל כאן, וכאן.

התמונה הזאת מאוסף מוזיאון האוויר והחלל של הסמיתסוניאן מציגה פועלת ייצור בשנת 1943, בעבודה על מפציץ במפעל בנאשוויל, טנסי. התמונה צולמה במקור בצבע, ואפשר לראות בה היטב את מטפחת הראש האדומה, הסרבל הכחול הדי-אלגנטי וגם טבעות ולק אדום על אצבעות הידיים החסונות.

ספרה של דונה נאף, "מעבר לרוזי המסמררת" (Beyond Rosie the Riveter, Donna B. Knaff), סוקר דימויים חזותיים של נשים באמריקה של תקופת מלחמת העולם השנייה. היא מתייחסת בהרחבה ליחס האמביוולנטי אליהן ואל מעמדן. מצד אחד, היה צורך דוחק בכניסתן של נשים לתפקידים שנחשבו גבריים, כדי לאפשר לגברים לצאת לקרב. מצד שני, היה פחד מנשים שיהיו "גבריות" או "חזקות מדי", וחלילה "יאבדו את נשיותן".

בציור של נורמן רוקוול הפועלת מניחה רגל על ספרו של אדולף היטלר, "מיין קמפף", בזמן הפסקת אוכל מעבודתה, שתאפשר לצבא ארה"ב להביס את הנאצים.

הציור הזה בריטי, של ציירת מלחמה רשמית בשם לורה נייט, ומראה גם הוא פועלות במפעל תחמושת.

דמותה של רוזי, וכאלה המבוססות עליה, הפכו לקלישאה של העצמת נשים, בעיקר בפרסומים לקראת "יום האישה" בשמונה במרץ. אני ממליצה לקרוא את הפוסט של "התמונה להמחשה" שמעלה נקודות טובות למחשבה סביבה וסביב מה שייצגה בעבר והיא אמורה לייצג כיום.