סדרת הטלוויזיה ברידג'רטון מתהדרת בפאר פנטסטי בעיצוב בכלל, ועיצוב התלבושות בפרט. כאשר רק עלתה למסכינו התרעמתי על חוסר הדיוק ההיסטורי, אבל מאז התרככתי, ומרגע שהתחלתי לראות בה סדרת פנטזיה, או לפחות היסטוריה אלטרנטיבית, אני יכולה לצפות בה בביקורתיות פחותה, ומהעונה הרביעית אפילו נהניתי. מדוע היסטוריה אלטרנטיבית? לכאורה, הסדרה מתרחשת בתקופת הריג'נסי בבריטניה של תחילת המאה ה-19. אבל למעשה השם המקובל של התקופה הזאת בהיסטוריה (ריג'נסי – עוֹצרוּת) מתייחס לכך שהשליט אז היה ג'ורג' הרביעי, כעוצר בשמו של אביו המלך ג'ורג' השלישי, שמצבו הבריאותי והנפשי לא אפשר לו למלוך. ואילו בברידג'רטון שולטת בחצר המלוכה, בחברה הגבוהה ומן הסתם בממלכה כולה המלכה שרלוט, שאפילו קיבלה סדרת משנה המוקדשת לה בצעירותה. אם כך הדבר, אין מה להתרעם על הגיוון החברתי בחברה הגבוהה וגם לא על הבדים והגזרות המודרניים-במובהק של התלבושות. יכול בהחלט להיות שהטרדיס של ד"ר הו הגיעה לשם, עמוסה במלאי מהמאה העשרים ואחת.
בפרק האחרון של העונה הרביעית לובשת המלכה שרלוט שמלה מפוארת כהרגלה. על החצאית הירוקה מופיעה המונוגרמה שלה, ובתוך מסגרת זהב במרכז פרט מתוך ציור מפורסם של הצייר בן המאה ה-18, ז'אן הונורה פרגונר. "הנדנדה" אופיינית לסגנון העשיר והרך של ציוריו, הכוללים פעמים רבות אהבהבים ו/או כרובים ורדרדים ושמנמנים. אצילה צעירה משתעשעת בגן. בעלה נותן לה תנופה על הנדנדה, והמאהב שלה מסתתר בין השיחים ומציץ מתחת לחצאיותיה השופעות. הנעל העדינה נחלצת מעל רגלה ומעידה על פריקת עול.
הנה ציור נוסף של פרגונר עם צעירה מתנדנדת:
בתערוכת "הנשף" שאצרה יערה קידר במוזיאון העיצוב בחולון הייתה מחווה מוחשית לציור, עם דמות בשמלה שישבה על נדנדה מקרושה ואפילו נעה קלות מולנו. מאיה נאה יצרה שמלת רוב-א-לה-פראנסז בהנחייה של מוני מדניק בשנקר, ואת הנדנדה ייצרה חברת איוטה בשילוב פריטים סרוגים במלאכת יד.
אזכור של הציור מופיע בספר המקסים "ההיסטוריה של הילדות והילדים" מאת תמר וייס גבאי עם ציורים של שירז פומן. הוא נמצא על הקיר בביתה של מארי, ילדה מהמאה ה-18:
ראו כאן דיון מעמיק בתולדות הצבע הוורוד, סביב הציור "הנדנדה" מטעם "אוסף וואלאס":
