ההיסטוריה של הילדות והילדים בעריכת יעל גובר הוא ספר מרומם נפש ויפהפה, שגרם לי התרגשות של ממש. תמר וייס גבאי כתבה סיפורי חיים של ילדות וילדות בתקופות שונות, החל מלפני מליון וחצי שנה באפריקה ועד לפני מאה שנה באמריקה. כל אחד ואחת מהם אנושיים ויחודיים, עם סיפור אישי מעורר הזדהות שמאפשר לנו להכיר את הסביבה והתקופה. הכתיבה בהירה ומאירת עיניים, ופונה אל קוראים צעירים ומבוגרים גם יחד בכבוד ובהבנה. בסוף הספר יש הזמנה לדבר עם סבא וסבתא על ילדותם וגם לדמיין את החיים בעתיד. כך היצירה הכוללת מבהירה לנו באופן הטבעי ביותר את העובדה הבסיסית שכולנו אנושיים, למרות ההבדלים בינינו, תפיסה הומניסטית חשובה כל כך, בעיקר בימים הקשים האלה.
התחקיר ההיסטורי המעמיק בולט גם באיורים של שירז פומן. כל ילד וילדה מוקפים בפרטי-פרטים המבוססים על יצירות אמנות רלוונטיות, החל מהאיור הפותח כל סיפור שבו הדמות הראשית מתבוננת לעברנו ובהמשך באיורים נוספים על עמודים שלמים או חלקיים. בסוף כל פרק יש גם עמוד הסוקר התרחשויות נוספות בעולם באותה תקופה, עם איורים של אביאל בסיל.
נהניתי מהספר כולו , וכמובן מתשומת הלב לבגדים שלבשו בני אדם במקומות ובזמנים שונים. מן הסתם, התעכבתי יותר על הפרקים שעוסקים בתקופות שאני מכירה במיוחד, והתפעלתי מהפרטים המדויקים. הנה קטע מסיפורה של מארי בת המאה ה-18:
"ריש-רש, ריש-רש, מרשרשת החצאית. כמה היתה שמחה לפשוט את החצאית העליונה הזאת ולהסתפק בחצאית אחת! … מארי מעיפה מבט אחורה: כן, הוא הביא את חצאית הנשף שלה, זו שחישוקים מחזיקים אותה בצדדים, והיא רחבה כל-כך עד שקשה לעבור איתה בדלת."
הבגדים המתוארים בטקסט ובציור מדויקים לתקופה, ומארי המקסימה נוגעת ללב באהבתה לכלב הקטן שלה, בהתפעלותה מחדר הפלאות וגם בתלונות הקטנות והמוכרות לכל ילד. התמונות שהיא עוברת על פניהן במדרגות הן יצירות מוכרות שזכו לפרשנות מקסימה.
בבית הנסן בירושלים מוצגת עד סוף אוגוסט 2024 תערוכה המוקדשת לאיורי הספר, אני מקווה שאצליח להגיע אליה. בכל מקרה, אני מתכוונת להביא את הספר במתנה בכל הזדמנות מתאימה.
להרחבה נוספת קראו ראיון עם שירז פומן במגזין "פורטפוליו", וראיון עם תמר וייס גבאי בעיתון "הארץ".
