סדרה תקופתית חדשה, תוצרת ספרד, קומדיה רומנטית שהגיבורה הראשית שלה היא בת לוויה לצעירות מהחברה הגבוהה בתקופת השידוכים. שמה באנגלית The Lady's Companion ובשפת המקור Manual para señoritas. העיצוב הכללי של הסדרה ססגוני ועליז מאוד, עם השפעות ברורות של ברידג'רטון בשפע הפרחים, התלבושות בצבעים רכים ואור השמש החמים – מתאים הרבה יותר לספרד מאשר לאנגליה המעוננת. מבחינת תקופה, מדובר בסוף המאה ה-19, עם נגיעות של אר נובו. רואים שמלות באסל (bustle), אופניים ברחובות וכמה עיצובים שמזכירים קצת את העידן המוזהב, אבל ניכר שהתקציב של מחלקת התלבושות נמוך בהרבה מזה של שתי הסדרות האחרות.
אלנה, בגילומה של נדיה דה סנטיאגו, פונה למצלמה תוך שבירה הומוריסטית של הקיר הרביעי ומספרת על התלאות העוברות עליה בהשגחה על בנות העשרה הפוחזות. המלתחה שלה עשירה במידה מפתיעה, בהתחשב בעובדה שאין לה כסף והיא מגיעה לביתה החדש עם מזוודה די קטנה (אולי היא פשוט גדולה יותר מבפנים, כמו תיק השטיח של מרי פופינס). רק בפרק הראשון יש לה לפחות שלוש מערכות בגדים שונות בצבע ירוק תפוח, ועוד היד נטויה.
הייתה לי הפתעה נעימה כשגיליתי כבר בדקות הפתיחה של הפרק הראשון, ציור שמזכיר מאוד את דיוקן ליידי אגניו מאת ג'ון סינגר סרג'נט, הצייר האהוב עליי. זה הציור שבחרתי להצטלם לידו בתערוכה של סרג'נט בלונדון, וכתבתי עליו גם אפרופו הסדרה הקיסרית. מעניין אם יהיה לו תפקיד ספציפי בפרקים הבאים, או שיישאר ברקע בלבד.
