התמונות המרגשות של החטופות והחטופים השבים אלינו משבי חמאס בעזה הזכירו לי את הציור "צו שחרור" של סר ג'ון אוורט מיליי, המציג סצינה של שחרור אסיר סקוטי ממאסרו בידי האנגלים.
הציור הוצג בשנת 1853, כמאה שנים לאחר המאורע המתואר בו. ההתקוממות הסקוטית במאה ה-18 נגד השלטון האנגלי ניסתה להמליך מחדש את בית סטיוארט הקתולי. המורדים היעקוביטים הובסו בקרב קולודן ב-1745 וההיילנדס, רמות סקוטלנד, ספגו דיכוי אכזרי, כידוע לכל מי שצפה בסדרה "זרה" וקראה את ספרי "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון. סקוטים רבים נכלאו (אם לא הוצאו להורג) וחל איסור על סממנים לאומיים כמו בגדי הטרטן המשובצים.
האישה הסקוטית בציור מוסרת לסוהר במדים האדומים של אנשי השלטון האנגלי מסמך המורה על שחרורו של בעלה הפצוע והתשוש, שאפילו שרוכים אין בנעליו. היא נושאת על כתפה את בתם הקטנה ומלווה בכלב הנאמן, המאושר לפגוש את בעליו. פניהם של בני המשפחה מאוחדים במשולש בהיר, הבולט על הרקע הכהה של בית הכלא. האסיר המשוחרר מחבק את בתו ואוחז בידה של אשתו, שפעלה למען שחרורו, בחיבוק הסוגר מעגל. הפעוטה נרדמה על כתף אמה, ומידה נשמטו חלק מעלי הכותרת של הפרחים שהביאה לאביה.
קהל גדול צבא על הציור כשהוצג באקדמיה המלכותית לראשונה, והוא פופולרי ומוכר עד היום כאחת היצירות הבולטות של מיליי, איש הזרם הפרה-רפאליטי.
עבורנו הישראלים הוא נוגע ללב במיוחד בימים האלה, אחרי למעלה משנה שבה אנחנו מייחלים לראות שוב את אחינו ואחיותינו שנחטפו לעזה. ראשה הג'ינג'י של הילדה מזכיר לנו את אריאל וכפיר ביבס. הפרחים צהובים כמו הסרט שאנחנו עונדים ומנופפים בדרישה להחזרת החטופים. עוצמתה השקטה של האישה היחפה והזקופה בציור משקפת את כוחן של התצפיתניות והאזרחיות שזכינו לראות מחדש בינינו.
נמשיך לצפות ולפעול לשחרורם של כל שאר החטופים בעזה, עד האחרון, בתקווה שיחזרו אלינו בקרוב.
1 מחשבה על “צו שחרור”
פינגבאק: הברונסוויק השחור, ג'ון אוורט מיליי – מה תלבשו למסע בזמן