נעלמת בזמן

אני שמחה להמליץ על ספר ישראלי העוסק במסע בזמן. חברתי דנה אלעזר-הלוי היא מתרגמת, עורכת וסופרת ילדים האחראית לכמה סדרות מתח ופעולה פופולריות ומצליחות. בספרה החדש, "נעלמת בזמן", פוגשים זוהר ואסף, שני תלמידי כיתה ח' רגילה במאה העשרים ואחת, נערה שהגיעה אליהם באופן בלתי מוסבר משנת 1913. עליהם לפתור את תעלומת המסע בזמן ולמצוא דרך לעזור לה לחזור אל משפחתה ותקופתה. את הכריכה היפה של הספר איירה בתיה קולטון.

השבוע פגשתי את דנה במקרה והקשבתי להרצאה שנתנה לתלמידי חטיבת ביניים. היא סיפרה שם, בין השאר, על ההשראה שמצאה בסדרה "זרה", שהיא כמובן הבסיס לעיסוק האישי שלי במסע בזמן ובהיסטוריה של האופנה.

דנה שלחה לי כמה תיאורים מתוך הספר המציגים את השמלה של הדסה, בת זכרון יעקב, בשנת 1913, וגם את התמונה שעליה הסתמכה:

* ברגע שהיא הרימה אליו את עיניה – עיניים גדולות ומפוחדות – אסף הספיק לחשוב בעיקר שהיא נראית כמו… הוא לא ידע כמו מה בדיוק. שיער שחור וארוך ופנים חיוורים כמו סיד, לובשת שמלה לבנה עם שרוולים ארוכים. עם השמלה הלבנה הזאת, שהיתה סגורה עד הצוואר, היא נראתה עוד יותר חיוורת, ממש כמו… רוח רפאים. כן, בדיוק, רוח רפאים.

* זוהר התקרבה אל המזרן וראתה את מה שאסף ראה. כובע. כובע לבן עם שוליים רחבים, מוקף בסרט לבן ובצדו שלושה פרחי בד גדולים. כובע שהתאים בדיוק למי שלובשת שמלה לבנה.

* מקרוב, זוהר ראתה שזאת לא סתם שמלה לבנה. אפילו מאחור היא ראתה שזאת שמלה נהדרת, עשויה מבד כותנה ועליו רקומים בחוט לבן פרחים עדינים-עדינים. בשוליים של כל אחד מהשרוולים היתה רצועת תחרה שקופה, גם היא בדוגמת פרחים.

            פתאום השמלה כבר לא נראתה בעיני זוהר כמו שמלת כלה. שמלות כלה בדרך כלל לא עשויות מבד כותנה. ורגע, לא קר לה בשמלה הזאת? חורף בחוץ, איך לא קר לה בשמלה דקה כל כך?

* עכשיו, כשזוהר עמדה מולה ולא מאחוריה, היא ראתה שהשמלה שלה מיוחדת אפילו יותר ממה שהיא נראתה מאחור. על כל החלק העליון של השמלה היו רקומים פרחים לבנים – פרחים גדולים, מחוברים בענפים עדינים ומסתלסלים – ובאזור הצוואר היתה רצועה של תחרה שקופה, דומה לרצועות שבקצה השרוולים אבל רחבה יותר, וגם בה דוגמה של פרחים. על השמלה היו פה ושם כתמים אבל היא עדיין היתה נהדרת. מאיפה היא השיגה שמלה כזאת? זוהר היתה בטוחה שהיא ראתה פעם שמלה דומה, רק לא הצליחה להיזכר איפה. אולי באיזה סרט?

התחקיר ההיסטורי ב"נעלמת בזמן" נוגע כמובן לא רק ללבוש, אלא גם לצורת הדיבור של הדסה, וההבדלים בינה לבין צורת הדיבור של בני הנוער העכשוויים שאיתם היא נפגשת. היה לי נעים לקרוא ביטויים ותיקים ויפים בעברית, שמתגלגלים על לשונה באופן טבעי, כמו "חן-חן" ו"דומתני". הקוראים הצעירים יזכו, במסגרת העלילה המותחת, ללמוד גם על ההיסטוריה של המושבה זכרון יעקב ועל כמה מונחים בפיזיקה.

בתמונה הבאה אפשר לראות את בתיה ואהובה ברנר לובשות שמלות בהירות בארץ ישראל בשנת 1913. התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה על הסופר יוסף חיים ברנר (במרכז), והגעתי אליה דרך הפוסט הזה בדף הפייסבוק של בית אריאלה.

אחרי שקראתי את "נעלמת בזמן" אני ממליצה עליו בחום, מגיל 11-12 בערך. הוצאת ידיעות אחרונות העניקה עותק שיוגרל בין קוראות וקוראי "מה תלבשו למסע בזמן?" כדי להשתתף בהגרלה עליכם להיות רשומים לקבלת דיוורים מהאתר שלי, ולספר לי בתגובות איזה ביטוי עברי נאה ראוי לחזור ללשוננו החיה.