בעקבות ההתעמקות שלי בשימוש בכנפי חיפושיות בוהקות לעיטור בגדים משכה את תשומת לבי בעונה השמינית של "זרה" מותניה רקומה בהידור בדוגמת חיפושיות. ויליאם מקבל אותה במתנה מאמרנתוס, אלמנתו של קרוב משפחה. הסצינה והתיאור לקוחים ישירות מהספר התשיעי בסדרת "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון (Go Tell the Bees That I Am Gone).
ויליאם מחמיא למותניה, ומתאר אותה במילה "fanciful", שמשתמע ממנה שהבגד מהודר וגם מלא דמיון, עד כדי מופרך. אמרנתוס מתקוממת וקובעת שהרקמה שלה איננה דמיונית כלל וכלל, אלא מבוססת על המציאות, וכל אחת מהחיפושיות שמופיעות בה קיימת באמריקה, בצבעים ובצורות הללו בדיוק (פרט לעיניים האדומות שהוסיפה מתוך תחושה שהצבע יחמיא לדוגמה, ודרוש ממנו יותר משיהיה בדמות של פרת משה רבנו אחת קטנה). היא אפילו נוקבת בשמות המדעיים של החיפושיות, שהיא מכירה בזכות מחקריו של אביה.
מחלקת העיצוב של "זרה" לא הסתפקה ברקמה בחוטים וחרוזים. בפתיחת הפרק מוצגות לנו חיפושיות רבות, מקוטלגות בספרים ובמסגרות עם דגימות. לפי מה שאני מצליחה לראות יש על הבגד עצמו כנפי חיפושיות בגוון ירוק מתכתי מסוג ‘Sternocera aequisignata‘, ששולבו ברקמה על ידי ניקוב חורים וחיתוך לצורה המתאימה.
הודו הייתה המקור המסורתי לכנפיים ולרקמות המשולבות שלהן עם חוטי מתכת, ולקראת סוף המאה ה-19 כבר היה ייבוא מאסיבי של הכנפיים כחומר גלם לאנגליה, ושימוש בהן שם. שמלות מקושטות בכנפי חיפושיות נמצאות באוספים בסקוטלנד, כולל שמלה שנלבשה ב-1822 לקראת ביקורו של המלך ג'ורג' הרביעי שם. אמנם העלילה של הפרק הזה ב"זרה" מתרחשת כמה עשרות שנים קודם לכן, אבל נסלח להם על הגמשת לוח הזמנים בזכות העובדה שהצליחו לשלב את שני הנושאים האהובים עליי בהיסטוריה של האופנה.
להרחבה על כנפי החיפושיות באופנה אני מזמינה לעבור לפוסט המלא, שיש בו הסברים וקישורים לסרטונים ופודקאסטים, וכן להרצאה שלי בנושא.
