תרגום חדש ונהדר לקלאסיקה "מזמור לחג המולד" מאת דיקנס, וסוף סוף לא צריך להתלבט כשאני מתרגמת ספר ומישהו מתייחס לאמירה המוכרת של סקרוג' – "Bah humbug". (זה קורה הרבה, והביטוי הקטן כולל בתוכו את מלוא המשמעות של הסיפור כולו). כבר בעמוד 12 כתוב:
"בהה!" אמר סקרוג', "איזה שטויות!"
הקטע המצחיק שלי עם "מזמור חג המולד" הוא שהכרתי אותו בנעוריי דווקא דרך סיטקום האייטיז המתקתק "קשרי משפחה". מייקל ג'יי פוקס הצעיר היה שם בן-עשרה יָאפּי להורים הִיפִּים. וכמו בסיפור של דיקנס, לקראת חג המולד ביקרו אותו שלוש רוחות רפאים שבאו להמס את ליבו הקשוח, כדי שיהיה אנושי ונדיב יותר. אני זוכרת את משחקי המילים עם הניסוחים הארכאיים כמו Come hither.
האמת שתמיד היה לי דימוי כבד מאוד של הספר, ולכן הופעתי למצוא בו ניסוחים בנוסח פראצ'ט כמעט כמו "הדירה על חדריה הקודרים שכנה בקצה חצר בבניין גדול מזרה אימה, זר לסביבתו, שנדמה כאילו שיחק פעם, כשהיה בניין צעיר, במשחק מחבואים עם בניינים אחרים, הסתתר – ושכח איך יוצאים מהמחבוא."
אגב, באוטוביוגרפיה המצוינת של פטריק סטיוארט הוא מספר בהרחבה איך העלה הפקה של "מזמור חג המולד" במקביל לצילומי "מסע בין כוכבים: הדור הבא" וחברי הצוות האחרים באו לראות. (כדאי לשמוע את הספר בהקראתו כמובן, כולל ציטוטים שיקספיריים וכמה שירים.)
הספר קצר וקולע, כולל כמה הערות של המתרגם ואחרית דבר, שבה נכתב: "אף שהסיפור נכתב לפני יותר מ-180 שנה, הוא נותר רלוונטי עד היום. הנושאים שבהם הוא נוגע – פערים חברתיים, חמלה, והיכולת להשתנות – נוגעים בשאלות החשובות גם בימינו. דמותו של סקרוג' מפצירה בנו להאמין שאפילו האנשים הציניים ביותר יכולים למצוא בליבם נדיבות וחום, וכי הערך האמיתית של אדם נמדד במעשיו כלפי אחרים ולא בעושרו."
וכמו שטים הקטנטן אמר: שאלוהים יברך אותנו, את כולנו!
על התרגום המצוין נעם בן זאב, עריכת התרגום אורנה סיף, הוצאת כרמל 2025. עיצוב העטיפה עדה ורדי, איור עפרה עמית.
מצאתי "תרגום" של הספר למבטא אמריקאי דרומי. זה רק קטע, הספר המלא נמצא בערוץ היוטיוב של הקריין, ג'ייק פיליפס:
