דם מדמי – סדרה חדשה מבית "זרה"

מתגעגעים ל"זרה" (Outlander)? חייבים כבר מנה נוספת מסיפור האהבה העל-זמני של ג'יימי וקלייר? העונה השמינית והאחרונה בסדרה תשודר כנראה רק בתחילת 2026. בינתיים מוצעת לנו בימים הקרובים מנת ניחומים, ואולי התמכרות חדשה. "דם מדמי" היא סדרת פריקוול, שתציג את סיפורי האהבה של הוריהם של ג'יימי וקלייר. לעומת הסדרה המקורית, המבוססת על ספרי "נוכרייה" מאת דיאנה גבלדון, היא נכתבה ישירות למסך הטלוויזיה, באישור הסופרת אבל לא על ידה. העלילה יוצאת מתוך מעט הפרטים הידועים בספרים על בני המשפחות ומרחיבה את היריעה, ובתוך כך גם מתייחסת לשינויים שנעשו ב"זרה" יחסית לקאנון הכתוב.

הסדרה החדשה משחזרת את היופי הויזואלי והאנרגיה הסוחפת של העונה הראשונה של "זרה", ששודרה ב-2014. היא נעזרת בצילומי נוף מרהיבים של סקוטלנד הירוקה, בתפאורות ובמבנים ההיסטוריים ששימשו כבר לצילומים, ובמחסן התלבושות הענקי שהתמלא לאורך עשור. צוות השחקנים היפים והאמיצים חדש, אבל חלק מהדמויות מוכרות, ומסקרן לראות מה עבר עליהן בנעוריהן. מפוזרות גם הבטחות לאהבה ותשוקה, עטופות כמיטב המסורת במחוכים ומשבצות סקוטיות.

ב"זרה" קלייר עוברת מאתיים לשנה לאחור, מהמאה העשרים למאה ה-18. היא מתחתנת עם ג'יימי בלית ברירה, כשהם כמעט לא מכירים, ובליל הכלולות ג'יימי מספר לקלייר את תולדות שושלתו, ואיך הוריו נישאו בניגוד לרצון משפחותיהם. אלן, הג'ינג'ית חמת המזג, בתו של ראש שבט מקנזי, בחרה לברוח ולהתחתן עם בריאן פרייזר, בנו הממזר של לורד לובאט המרושע. היא עשתה זאת בסתר כיוון שהמרתה בכך את פיהם של שני אחיה, דוגאל וקולום.

על הוריה של קלייר ידוע לנו עד כה מעט מאוד, שמה של אימה אפילו לא כתוב בספרי "נוכריה", אלא רק באנציקלופידה לכתבי גבלדון. קלייר מספרת לג'יימי שנהרגו בתאונת דרכים כשהייתה בת חמש, והיא נדדה בעולם עם דודה הארכיאולוג, עד שנרשמה ללימודי סיעוד והייתה לאחות צבאית בריטית במלחמת העולם השנייה. ב"דם מדמי" נראה את סיפור האהבה של ההורים ג'וליה והנרי בצעירותם, על רקע מלחמת העולם הראשונה.

עד לאחרונה לא היה ברור איך, או אם בכלל, יתקשרו קווי העלילה של שני הזוגות הצעירים, בעיקר בשל העובדה שהם מתרחשים בתקופות שונות. אבל הקטעים הראשונים מתוך "דם מדמי", שהופצו במסגרת יחסי הציבור שלה, הבהירו שהוריה של קלייר נוסעים בזמן – מה שעולה בקנה אחד עם הקביעה שיכולת המסע בזמן גנטית, ועוברת בירושה. לפי בגדיהם ודבריהם בשניות המעטות המוצגות נראה ששניהם נוסעים בזמן באופן לא מכוון (ממש כמו קלייר), לתקופת ההיכרות בין אלן לבריאן, אבל הם נפרדים זה מזה במרחב ואולי גם בזמן. האם זאת היכרות מוקדמת שיוצרת קשר מיסטי, האם זה ההסבר לכך שקלייר נוסעת בזמן דווקא אל ג'יימי?

לפי תיאוריית המסע בזמן של גבלדון, בעלי יכולת גנטית למסע בזמן עלולים להיקלע או לצאת אליו ביוזמתם, ואפילו לכוון את עצמם, אם מחשבותיהם ממוקדות באדם או מקום החשובים להם. קלייר עצמה תיארה את חוויית המסע בזמן כתחושה דומה לתאונת דרכים, גם בלי לקשר אותה לתאונה שבה נספו הוריה. יתרה מזאת, בעונה השביעית של "זרה" ראינו סיפור של טייס בריטי ממלחת העולם השנייה שנחשב למת כאשר מטוסו הופל, אבל למעשה נסע בזמן למאה השמונה-עשרה ופגש כמה מהדמויות הקבועות.

האם יתכן שהוריה של קלייר לא מתו בתאונה שעליה היא שמעה, אלא נשארו תקועים בתקופה אחרת כלשהי? אולי סיפורם יכול אפילו להתקשר לדמות חדשה שהגיעה בסוף העונה השביעית של "זרה"? פאני, ילדה שג'יימי וקלייר מאמצים לחיקם בשנות השישים לחייהם במאה השמונה עשרה, זוכרת שיר בן המאה העשרים ששמעה מפי אימה. הסיפור שלה מבוסס על פסקה מתוך אחד הספרים המתקדמים שכתבה גבלדון, אבל הורחב במידה ניכרת לצורך סדרת הטלוויזיה וההנחה היא שנראה המשך שלו.

ב"דם מדמי" נחזור לדמויות נוספות מהעונות המוקדמות של "זרה", כולל עורך הדין השנון נד גאוון ומנהלת משק הבית של טירת ליאוך, גברת פיץ. נראה גם רמז לחיבה יתרה בין ג'וקסטה, אחותה הגדולה של אלן, ובין מורטה, הסנדק של ג'יימי. בכתביה של גבלדון מורטה מת בכלא אחרי קרב קולודן, ואילו בסדרת הטלוויזיה הוא  נשאר בחיים, ופוגש את ג'יימי במפתיע באמריקה כעבור שנים. הוא גם מחדש את הקשר עם ג'וקסטה ואת סיפור האהבה איתה (במקום דמות אחרת מהספרים, שנשמטה בעיבוד למסך).

 בינתיים פורסם גם טריילר ופוסטר לעונה השמינית והאחרונה של "זרה", שבו האבנים העל-טבעיות המאפשרות את המסע בזמן מסודרות בצורת הספרה 8 (ואולי גם סמל האינסוף). העונה תשודר בתחילת שנת 2026, אחרי שתסתיים העונה הראשונה של "דם מדמי", תוך מיקסום תשומת הלב הציבורית לשתיהן. בטריילר הדרמטי מאוד של העונה האחרונה אין הרבה רמזים לתוכן חדש, אבל מזכירים לנו יפה מאוד למה אנחנו אוהבים את סערת הרגשות של העולם המיוחד של אאוטלנדר.

טיזר לעונה השמינית של "זרה":

גרסה ערוכה של הסקירה הזאת פורסמה במעריב: