נהניתי להתראיין לפודקאסט “מינהר הזמן” בשיחה שהנושא המקורי שלה היה “הזמן הוורוד (והכחול)”, אבל התרחבה לסוגיות רבות לפניו, מאחוריו ומצדדיו של הנושא הזה.
דיברתי עם ערן מינהר, בין השאר, על התפתחות סוגי הצבעים לטקסטיל, על הבחנות שונות בין בגדי גברים ונשים, ואיך הן משתנות לאורך הזמן, על בנים בשמלות ובחליפות ורודות, על בנות במכנסיים, על תרבות הצריכה ואיכות הסביבה.
במסגרת התוכנית אמר ערן שוורוד נחשב לצבע השנוא ביותר על אנשים. לדעתי, אם הוורוד אכן שנוא, הוא שנוא בגלל הסטריאוטיפים הנשיים המקושרים אליו, ולא בגלל תכונות מהותיות כלשהן של הצבע (אם הן קיימות ואם לא). עובדתית הצבע הוורוד נפוץ מאוד במוצרים רבים, הנקנים בהמוניהם. אבל בתרבות המערבית ובתרבויות המושפעות ממנה הוא נחשב "של בנות" ולכן נחות, באותו האופן שכל דבר נשי נחשב נחות יחסי לגברי.
הנה שתי תמונות לדוגמה של גברים בחליפות ורודות, האחת מהמאה השמונה-עשרה (רוברט קלייטון כפי שצייר אותו תומס גיינסבורו), השנייה מהמאה העשרים (רוברט רדפורד בתפקיד גטסבי הגדול, בסרט שצולם בשנות השבעים ומתרחש בשנות השלושים).
עניין הצבעים נדון גם בפודקאסט "התשובה" עם דורון פישלר.
דיון נוסף אפשר למצוא בטוויטר של מוזיאון ויקטוריה ואלברט, מלווה בציור שאינו מותיר ספק לגבי יכולתם של גברים להיות יהירים בלבושם, בכל צבע:
ולסיום, תמונה שמצאתי לאחרונה ושימחה אותי מאוד, צילום צבע של ג'ק למון וטוני קרטיס בגדי נשים ורודים ותכולים מאחורי הקלעים של "חמים וטעים", שאנחנו רגילים לראות בשחור-לבן:
1 מחשבה על “הזמן הוורוד – בפודקאסט "מינהר הזמן"”
פינגבאק: המלצות האזנה - מה תלבשו למסע בזמן