בנסיעתי לסקוטלנד בקיץ 2023 שמחתי לגלות שאני יכולה לצפות במחזה האהוב "חשיבותה של רצינות" מאת אוסקר וויילד. המחזה הוצג על במה פתוחה מול מדשאה משופעת בגנים הבוטניים של גלזגו, במסגרת הפקה המכונה "Bard in the Botanics". מתוך חשש מסוים ממזג האוויר ההפכפך חיכיתי עד לרגע האחרון, אבל בסופו של דבר קניתי כרטיס, ובתוספת תשלום קטנה קיבלתי שרפרף פלסטיק לישיבה על הדשא. זאת חוויית צפייה מיוחדת, מלווה בקולות ציפורים בשעת השקיעה וגם אוטובוסים או מטוסים חולפים. הקהל מגיע מצויד בחטיפים ומשקאות, סוודרים ושמיכות במקרה הצורך. גם הדרך לאתר ובחזרה ממנו למלון, כתיירת, הייתה נעימה, בין תושבים טובי מזג ברחובות וברכבת התחתית הקטנה של העיר.
כיוון שהתבקשנו לא לצלם במהלך ההצגה אני מביאה כאן צלומים רשמיים של ההפקה (צלם: טום דנקן), שאת חלקם ראיתי מוצגים על הגדר, לצד דוכן פלאפל בצורת טרדיס.
וויילד כתב את המחזה בסוף המאה ה-19, ובדרך כלל ההפקות שלו לבמה ולמסך מתענגות על התלבושות התקופתיות, החצאיות הנפוחות, הכובעים הענקיים ושלל הסלסלות והמלמלות. במקרה הנוכחי עיצוב התלבושות מודרני ואקלקטי יותר, ובעיקר ססגוני. הרווקים ההוללים ג'ק ואלג'י מתרוצצים בחליפות עזות צבע, ואהובותיהם ססילי וגוונדולין בפסטלים. אני חייבת לומר שהביצוע שלהן הזכיר לי מאוד את השחקניות ריס וויתרספון (שהשתתפה בסרט לפי המחזה) ופיבי וולר-ברידג'.
את ליידי ברקנל האימתנית מגלם בקאמפיות אלן סטיל. בעבר גילמו אותה שחקניות מופת כמו מגי סמית' וג'ודי דנץ', אבל זאת לא הפעם הראשונה שהתפקיד ניתן לגבר, למשל דיוויד סושה בהפקה משנת 2015. ליידי ברקנל מקבלת כמה מהשורות השנונות ביותר במחזה, כמו הגערה כי "אבֵדת אחד מן ההורים תוכל להחשב כאסון; אבל אבדת שניהם נראית כרַשלנות." (בתרגומו של טביוב, ראו בהמשך).
לביקורת מקיפה על ההצגה שראיתי ותמונות נוספות לחצו כאן וכאן. תרגום של המחזה לעברית מאת ישראל חיים טביוב משנת 1920 זמין ב"פרויקט בן יהודה" (אך אין בו פתרון לבעיה הקשה של תרגום השם "ארנסט", ומובאת הערת שוליים: במקור האנגלי יש כאן לשון נופל על לשון, שאי–אפשר לתרגמו. Ernest (הַשֵּׁם), earnest (רציני) מבטאם אחד הוא.). מאמרים על היבטים ב"חשיבותה של רצינות" אפשר למצוא באתר של מוזיאון ויקטוריה ואלברט.
