קולין פירת' בחולצה לבנה רטובה? את הסצינה הידועה מ"גאווה ודעה קדומה" (1995) כולנו מכירות: כחום היום קופץ מר דארסי לשחייה מרעננת באגם שבנחלתו, ואז חוזר ברגל לבית האחוזה. זה בדיוק הרגע שבו אליזבת בנט מבקרת בפמברלי, והשניים נבוכים מאוד להיפגש במקרה. המבוכה חמורה במיוחד כיוון שדארסי למעשה לבוש בגדים תחתונים – החולצה הלבנה היא פריט לבוש שאינו אמור להיחשף מחוץ לנסיבות האינטימיות ביותר, לעיני בן או בת הזוג או לכל היותר המשרת האישי.
זה חלק מכוח המשיכה של הכותונת על גופו של הגבר בסרטים וסדרות טלוויזיה תקופתיים, עד כדי כך שיש דף פייסבוק המוקדש להתפעמות מגברים בחולצות לבנות רטובות.
כמובן, יש לזכור שהסצנה האינטימית הזאת הומצאה במיוחד לטובת הגרסה המצולמת, כיוון שג'יין אוסטן עצמה לעולם לא הייתה כותבת חריגה כזאת מכללי החברה שבה חיה.
ניתוח מעמיק של הסצינה ומה שדארסי לובש בה יש בשרשור הטוויטר הבא:
השחקן קולין פירת' כיכב בסצינה דומה כבר בסרט "הפיתויים האסורים של ואלמונט" (1989). שם הוא מגלם אציל נכלולי הקופץ למים במטרה לפתות ולהדיח אישה נשואה וברת-לבב.
בצילום בשחור-לבן רואים אותו מתכונן לסצינה עם במאי הסרט, מילוש פורמן.
הסרט Valmont מבוסס על אותה יצירה של לאקלו שלפיה נעשה כמעט במקביל הסרט המוצלח בהרבה "יחסים מסוכנים", שבו מגלם ג'ון מלקוביץ' את דמותו של ואלמונט, ומישל פייפר היא האישה שהוא מנסה לפתות, בלי להירטב לשם כך.
אפרופו מסע בזמן – את המשרת האישי של קולין פירת' בתפקיד ואלמונט מגלם השחקן פיטר קפלדי, שלעתיד יגלם את דמותו של הנוסע בזמן ד"ר הו.
סצינה עם המון כותנות לבנות, על גברים ונשים, עם ובלי מים, אפשר לראות בתחילת הסרט "מהומה רבה על לא מאומה":
1 מחשבה על “החולצה הלבנה של מר דארסי”
יש לציין שבאותה הסצנה, דרכי בחולצה לבנה ושקופה, גם אליזבת שלובשת שמלה לבנה, חושפת את צללית הרגליים בקטע שהם הולכים לכיוון הטיול אחרי המפגש המביך והאור מאחוריה…