בחנות ספרים בלונדון תפסה את עיני המהדורה היפה הזאת של "בית קטן בערבה" מאת לורה אינגלס וויילדר. צילמתי אותה כיוון שהיא יפה, אבל גם כיוון שהיה ברור שהיא מעין הומאז' ליצירה מפורסמת אחרת.
ב"עולמה של כריסטינה", ציור של אנדרו וויית' משנת 1948, נראית דמות נשית בשדה רחב ידיים, מביטה לעבר בית על האופק. היא מבוססת על שכנתו של וויית במדינת מיין שבארצות הברית. אנה כריסטינה אולסון הייתה חולה בניוון שרירים שלא אפשר לה ללכת, אבל לא הייתה מוכנה להשתמש בכיסא גלגלים, והעדיפה לזחול. הציור מוצג במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק וצבר לאורך השנים מעמד איקוני. על כריכת הספר מביטה דמותה של לורה לעבר הסוס והקרון הנושאים את משפחתה על פני המישורים הגדולים לעבר המקום שבו יקימו את ביתם בקנזס. היא לבושה שמלה ורודה דומה לזאת של כריסטינה בציור המקורי.
שני הציורים הזכירו לי גם את הסרט "ימים ברקיע" משנת 1978, יצירה קלאסית נוספת של הבמאי טרנס מאליק הכוללת צילומים סוחפים של נופים אמריקאים. הפוסטר של הסרט וצילומי מסך מתוכו בהחלט דומים.
חברתי שירלי פינצי לב מוסיפה את איור הכריכה של אור לנקרי לספר "מחול שדים" מאת מיכאיל בולגקוב שיצא לאור בתרגומה בהוצאת תשע נשמות:
1 מחשבה על “עולמה של לורה”
פינגבאק: בית קטן בערבה זאת אהבה – מה תלבשו למסע בזמן