אני חורגת מתקופת הזמן שאליה מתייחסים בדרך כלל הפוסטים שלי לטובת אהבת נעורים – ברוק שילדס. השחקנית והדוגמנית היפהפיה, ילידת 1965, הייתה מושא ההערצה שלי בשנות השמונים, וחשבתי שאני יודעת הכול על מעשיה אז. להפתעתי גיליתי תוך כדי קריאת ספר על ההיסטוריה של גזרות התפירה שבין שלל המוצרים שפירסמה ונתנה להם את חסותה היו גם גזרות תפירה מנייר. על חלק מהאריזות היא מצולמת, וחלקן מאוירות בלבד עם דמותה ובתוספת חתימתה.
המוקדמת ביותר שמצאתי היא גזרה לילדות משנת 1976:
שאר הגזרות הן משנות השמונים, ונמצאות בטווח שבין בגדים לנערות לבגדי נשים בסגנון ספורט-אלגנט ברוח התקופה:
יש אפילו גזרה לבגדי בובה, כדי להלביש בובה בדמותה (אותה אני דווקא זוכרת). טרי שילדס, אמה הממולחת של ברוק, הפכה אותה לאימפריה צרכנית חובקת עולם. בזמנו רוב הפרסומות האלה לא הגיעו לישראל, פרט לקמפיין נגד עישון ששודר כאן במסגרת תשדירי השירות.
אחת מגזרות התפירה, לאוברול ספארי בצבע בז', תפסה את עיני במיוחד, כיוון שהיא דומה לתלבושת מתוך הסרט "סהרה" משנת 1983.
הסרט צולם בישראל, ביוזמתם של המפיקים מנחם גולן ויורם גלובוס. שילדס מגלמת בו את התפקיד הראשי, של צעירה המשתתפת בשנות העשרים במרוץ מכוניות מדברי, ובדרך נקלעת כמובן לצרות איומות שמהן מציל אותה שייח' חתיך וקשוח. אני זוכרת היטב את ההתרגשות הרבה שאחזה בי בחודשים שבהם השחקנית הנערצת עלי שהתה בארצנו הקטנטונת, ואיך עקבתי בשקיקה אחרי דיווחי הרכילות במהלך הצילומים ואחריהם.
מצאתי כתבה על תקופת הצילומים מכתב העת "פיפל", המתארת את התקופה בארץ ואת מערכת היחסים בין הכוכבת הצעירה לאמה השתלטנית, כולל כמה ציטוטים שהיום נשמעים לי די מזעזעים. הכתבה ושער העיתון נראים נורא בעיניים מודרניות, החל מהצגתה של ישראל כמדבר שוקק גמלים ועד לתיאורים של אבני החן שמעניקים שועי עולם ליפהפיה בת 17, שנגעלת מהפעם הראשונה שהיא חווה "נשיקה עם לשון" מול המצלמות.
אשר לגזרות התפירה, דווקא הייתי מנסה בשמחה את החולצה שבראש הפוסט. מעניין אם ברוק תפרה בכלל בעצמה.
1 מחשבה על “ברוק שילדס”
פינגבאק: טירה לחג המולד – מה תלבשו למסע בזמן