
האוחזות בקשת
ירי בחץ וקשת היה פעילות ספורטיבית מקובלת ואהודה בקרב נשות החברה הגבוהה במאות ה-18 וה-19. הזדמנות לצאת לאוויר החופשי ולהפגין מיומנות תוך שמירה על כללי

ירי בחץ וקשת היה פעילות ספורטיבית מקובלת ואהודה בקרב נשות החברה הגבוהה במאות ה-18 וה-19. הזדמנות לצאת לאוויר החופשי ולהפגין מיומנות תוך שמירה על כללי

ג'וליה וויילן היא הקראש האינטלקטואלי החדש שלי*: קריינית מובילה ומצוינת של ספרי אודיו, סופרת, יזמית** ומומחית מדופלמת לתה. לפני כמה חודשים נתקלתי בספר שהיא כתבה,

כמו שברור למדי לפי האתר הזה, תמיד אהבתי תחפושות. בראש העמוד אני בגיל חמש או שש, מחופשת לכלה, בתלבושת שאמא שלי תפרה לי. התמונה הזאת

"המדריך לעלמה רודפת הממון", "המדריך לגבירה חובבת השערוריות" מאת סופי אירווין תרגום: כנרת היגינס-דוידי, עריכת התרגום: נעה סמלסון הוצאת הכורסא אמת הידועה לכל היא שאני

בספר "איך להתחיל שערורייה" מאת טסה דר, בתרגומי, מוזכר הפרח הרעיל אקוניטון (monkshood). איור שלו מופיע בספר המקסים "תורת הפרחים", שסוקר את המשמעויות של פרחים

נהניתי להשתתף בסדנת הדפס בהנחייתה של רחל ארז, שהיא מומחית לתהליכים מראשית ימי הצילום. רחל הסבירה את שלבי התהליך והחומרים המעורבים בו: הנייר נמרח בתרכובת

בשנת 1807 תפס הצי הבריטי את הספינה אנה מריה, שהפליגה מאיי פארו לדנמרק, והחרים את כל המטען שנשאה, כולל חבילות ומכתבים. הפריטים הללו נשמרו באוסף

"רוזי המסמררת" (Rosie the Riveter) היא דמות המייצגת את הנשים שיצאו לעבוד במפעלים (בעיקר מפעלי תחמושת של בעלות הברית) בתקופת מלחמת העולם השנייה. הפועלות הללו
רוצה לקבל ממני עדכונים על תלבושות היסטוריות?
רוצה לשאול משהו להזמין אותי להרצאה? אפשר לכתוב לי מכאן
בניה ועיצוב האתר: טלי איזנר | צילום: נוראל זאבי, ליה יפה | נגישות